בפרק סיום העונה שירה ברששת פוגשת את סיגל שטיינברג לשיחה על “גילוי וכיסוי בלשון”, מסה שכתב המשורר ביאליק. מה קורה כשילד מתחיל דבר? מה מסתתר מאחורי המילים? והאם אלוהים נמצא…
בפרק סיום העונה שירה ברששת פוגשת את סיגל שטיינברג לשיחה על “גילוי וכיסוי בלשון”, מסה שכתב המשורר ביאליק. מה קורה כשילד מתחיל דבר? מה מסתתר מאחורי המילים? והאם אלוהים נמצא דווקא בשקט? על הכוח וגם על המגבלות של מילים.
הרי הדבר ברור, שהלשון לכל צרופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של דברים, אלא אדרבה, היא עצמה חוצצת בפניהם. מחוץ למחיצת הלשון, מאחורי הפרגוד שלה, רוחו של האדם המעורטלת מקליפתה הדבורית, אינה אלא תוהה ותוהה תמיד. אין אֹמר ואין דברים, אלא תהיה עולמית; “מה” נצחי קפוא על השפתים. באמת אין מקום אפילו לאותו “מה”, שיש במשמעו כבר תקוה לתשובה, אבל מה יש שם? – “בלימה – בלום פה מלדבר”.
אם בכל זאת הגיע האדם לידי דבור ודעתו מתקררת בו, אין זה אלא מגודל פחדו להשאר רגע אחד עם אותו ה“תהו” האפל, עם אותה ה“בלימה” פנים אל פנים בלי חציצה. “כי לא יראני האדם וחי” – אומר התהו, וכל דבור, כל נדנוד של דבור, הוא כסוי משהו על קורטוב של “בלימה”, קלפה סוגרת בתוכה טפה אפלה של “תיקו נצחי”.
בפרק סיום העונה שירה ברששת פוגשת את סיגל שטיינברג לשיחה על “גילוי וכיסוי בלשון”, מסה שכתב המשורר ביאליק. מה קורה כשילד מתחיל דבר? מה מסתתר מאחורי המילים? והאם אלוהים נמצא דווקא בשקט? על הכוח וגם על המגבלות של מילים.
הרי הדבר ברור, שהלשון לכל צרופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של דברים, אלא אדרבה, היא עצמה חוצצת בפניהם. מחוץ למחיצת הלשון, מאחורי הפרגוד שלה, רוחו של האדם המעורטלת מקליפתה הדבורית, אינה אלא תוהה ותוהה תמיד. אין אֹמר ואין דברים, אלא תהיה עולמית; “מה” נצחי קפוא על השפתים. באמת אין מקום אפילו לאותו “מה”, שיש במשמעו כבר תקוה לתשובה, אבל מה יש שם? – “בלימה – בלום פה מלדבר”.
אם בכל זאת הגיע האדם לידי דבור ודעתו מתקררת בו, אין זה אלא מגודל פחדו להשאר רגע אחד עם אותו ה“תהו” האפל, עם אותה ה“בלימה” פנים אל פנים בלי חציצה. “כי לא יראני האדם וחי” – אומר התהו, וכל דבור, כל נדנוד של דבור, הוא כסוי משהו על קורטוב של “בלימה”, קלפה סוגרת בתוכה טפה אפלה של “תיקו נצחי”.
