קשר חי וקיים

יוני אלון

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

מחצית העם היהודי שאינו נמצא כאן איתנו בציון, חווה גם הוא משבר גדול, אל מול עליית תדירות האירועים האנטישמיים, ההפיכה של דגל ישראל למושא שנאה, הפגנות אנטי ישראליות בפינת הרחוב ותחושת כאב גדולה, יחד איתנו, על האובדן שחווינו כאן.
המציאות הקשה הוכיחה שברגע האמת אנחנו עם אחד.
אני מזהה באופן מובהק שצעירים בתפוצות שיש להם בארסנל החוויות שלהם קשר אישי עם ישראלים, נוטים לתמוך בנו יותר ולהיות איתנו יותר בשעת הצרה הזו.

בשבעה באוקטובר עברנו אסון לאומי. עברנו אסון ישראלי. זה היה רגע גדול של זעזוע שעדיין מורגש אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אך הזעזוע הזה לא הורגש רק כאן. מליוני יהודים ברחבי העולם הרגישו את הזעזוע הזה יחד איתנו, באותה שבת שחורה, ובחודשים שבאו לאחריה. מחצית העם היהודי שאינו נמצא כאן איתנו בציון, חווה גם הוא משבר גדול, אל מול עליית תדירות האירועים האנטישמיים, ההפיכה של דגל ישראל למושא שנאה, הפגנות אנטי ישראליות בפינת הרחוב ותחושת כאב גדולה, יחד איתנו, על האובדן שחווינו כאן.

כאיש יהדות התפוצות אני יכול להעיד שחווינו כאן רגע חסר תקדים של הפגנת תמיכה וסולידריות מאחינו ואחיותנו בתפוצות, ודווקא אחרי שנים של שיח על “משבר גדול בין הצדדים” המציאות הקשה הוכיחה שברגע האמת אנחנו עם אחד. מאז אותו יום קשה הגיעו לישראל למעלה מ-150 משלחות סולידריות ותמיכה מהתפוצות, כ-6,000 איש שהגיעו לכאן במיוחד בעת מלחמה, ורף התרומות שיהודי התפוצות העבירו לישראל בשעת משבר זו, בעיקר מקרב יהדות צפון אמריקה, חצה את ה-4 מיליארד ש”ח. מדובר בסכומי כסף משני חיים שמגיעים דרך מגוון ערוצים אל מפוני העוטף, משפחות הקורבנות וחיילי צה”ל. חלקים גדולים במגזר השלישי בישראל, העמותות והמלכ”רים, מתבססים על הכספים האלה המאפשרים לנו לקיים כאן בישראל חברה אזרחית חזקה יותר.

כאשר אני מסתכל על צעירים בתפוצות, אני מזהה כל מיני תגובות וטיפוסים. אני רואה את רייצ’ל מאונ’ קולומביה שמרגישה שאין לה את הכלים והידע להתמודד עם הטענות הקשות כנגד ישראל, ועם הכאב שהיא חשה ורואה משני הצדדים של הסכסוך. לאור זאת היא בוחרת להתרחק מהנושא ולא להתקרב אליו, היא בוחרת באדישות. אני רואה את אייזק הסטודנט בסורבון שבצרפת שדווקא בתקופה הזו, לאור המשבר שעבר על העם היהודי בכללותו, החליט לחזק את הקשר שלו עם ישראל, לתמוך, לקרוא ולהתקרב. המשבר דוחף אותו בחזרה אל הקשר עם ישראל, עם זהותו היהודית ואל ההבנה שלכל העם היהודי גורל משותף. אך אני רואה גם את שרה, סטודנטית מ-UCLA בקליפורניה, שחשה תחושות קשות כלפי הדברים שהיא רואה על ישראל באינסטגרם שלה וכלפי הטענות קשות המוטחות כלפיה בקמפוס כמי שידועה כתומכת ישראל. היא בתקופה הזו מרגישה שישראל הופכת להיות משקולת על זהותה יהודית והיא בוחרת להתרחק, ולהוריד פרופיל בקמפוס בתקופה המורכבת הזו. ואני רואה גם את יואב, הסטודנט הישראלי בקמפוס של אונ’ הרווארד שמרגיש עכשיו מותקף, מושמץ, וכמעט לבד במערכה. את התמיכה שלו הוא מוצא גם בקרב הסטודנטים היהודים תומכי ישראל וגם בקרב הישראלים האחרים בקמפוס שבוחרים אל מול המשבר להתאחד ולפעול ביחד אל מול המשבר.

יש משהו שבהחלט התחדד לי בנושא הקשר עם התפוצות בתקופה הזו וזה נושא הקשר האישי. אני מזהה באופן מובהק שצעירים בתפוצות שיש להם בארסנל החוויות שלהם קשר אישי עם ישראלים, נוטים לתמוך בנו יותר ולהיות איתנו יותר בשעת הצרה הזו. אם זה החייל שהם הכירו בתגלית, המדריך שהכירו במחנה הקיץ, או השליחה הישראלית שהם פגשו בקמפוס – ישראל הפכה עבורם למשהו אישי ומוחשי. ישראל עבורם זו דפנה השליחה, זה נדב המדריך מהמחנה, ולא משהו מופשט, רחוק ולא ברור. זה כמובן עובד גם הפוך, מי יכול להביע דאגה כלפי התפוצות אם לא הצעירה הישראלית שיש לה קשר חי וקיים עם יהודים שפגשה במסגרות שונות לאורך החיים.

אז למדנו שהשבעה באוקטובר היווה נקודת מבחן קריטית בקשר שבין הצדדים, המבחן הזה ממשיך לבחון אותנו מידי שבוע, וכמו שאומרים באמריקאית – Only time will tell – כיצד הקשר הזה עוד ישתנה ויתהווה בחודשים הקרובים, ובשנה הקרובה, כשאנחנו הישראלים מתמודדים עם הטראומה שעברנו, והם שם בתפוצות, מתמודדים עם שאלות נוקבות של זהות, משמעות ושייכות.

כתיבת תגובה

מומלצים:

קשר חי וקיים

בשבעה באוקטובר עברנו אסון לאומי. עברנו אסון ישראלי. זה היה רגע גדול של זעזוע שעדיין מורגש אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אך הזעזוע הזה לא

קרא/י עוד »

אני לא סינדרלה

מי מאיתנו לא חלמה להיות סינדרלה. שיבוא יום אחד נסיך ויגלה מי אנחנו באמת, וייקח אותנו מהחיים האפורים שלנו, ילביש אותנו זהב, ויגאל אותנו מהצורך

קרא/י עוד »

חיבוק ממרחק הדורות

אני מפנה מבט גם אל הנשים והאמהות היהודיות שהתמודדו במהלך השנים עם תקופות של מלחמות, פוגרומים ושכול. מאז השבעה באוקטובר אני מרגישה אותן בתוכי, כאילו צמח לי שם איבר נוסף בבטן…
אני יודעת שהן שם, כמו בובת בבשוקה שנמצאת בתוכי – אמא בתוך אמא בתוך אמא בתוך אמא ואני שואבת מכך נחמה עמוקה.

קרא/י עוד »

בכנות, את מאמינה?

על האפשרות לחינוך למצוות במערכת החינוך כאשר אני חושבת על הנושא של חינוך למצוות אני מוצפת שאלות: איך מלמדים פרקטיקות דתיות? בבית? בכיתה? איך דואגים

קרא/י עוד »