חנוכת בית, חנוכת חוץ

יותם אוהד

שתף/י לרעך כמוך!

ואהבת?

הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות
ככל שאני מתרחק יותר מהבית, אני מגלה שאני מחקה את ההורים שלי יותר ויותר.
האינטימיות שחג החנוכה יוצר היא משהו שאפשר לקחת איתך בכיס לכל מקום בכל זמן.

חנוכה מתקרב אלינו, כמו שהמאפיות אוהבות להזכיר לנו מיד עם תום חגי תשרי, ובמקרה זה החג האהוב עליי.
מעניין לחשוב על זה. הרי אין בו משהו ייחודי לעומת שאר החגים – המשפחה מתכנסת לשיר שירים על ההם שניסו להרוג אותנו ולא הצליחו, והבטן מתפוצצת ממאכלים סמליים. על פני השטח אין המון הבדלים.אבל כשאני חושב על זה לעומק, בחוויה שלי יש משהו משפחתי אינטימי מאוד בחג הזה. אם בפסח וראש השנה חוגגים עם משפחה מורחבת באיזה חור בצפון, ובסוכות מארחים אותם בסוכה מקושטת ומושקעת, חנוכה – אמצע החורף, אפשר לומר – הוא חג שמציינים אותו מדי יום עם המשפחה בבית, בסוף היום. הרוחות יכולות לנשוב ולשרוק כאוות נפשן, הגשם יכול להינתך בעוצמה בניסיון נואש להשתתף בחגיגה, אבל אני והמשפחה שלי נעמוד בין ארבע קירות בטוחים, מסביב לנרות, ונחכה לרגע שאבא ישאל "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?" כדי לגלגל עיניים ולצחוק עליו.
מכירים את ההערות של אבא שגורמות לכם לגלגל עיניים? לא מהטיפשות שלהן בהכרח, אלא מכמה שהן מוכרות וצפויות. גם לאבא שלי לא חסרות הערות כאלה, וסיפורים אינסוף (שאיכשהו אנחנו מכירים את כולם, אבל הוא תמיד שוכח שהוא סיפר אותם כבר).
ככל שאני מתרחק יותר מהבית, אני מגלה שאני מחקה את ההורים שלי יותר ויותר. תשאלו את השותף שלי כמה אני נלחם באבק בדירה שלנו. בשנה שעברה חגגתי את רוב חנוכה בשביל ישראל. גיליתי מחדש כמה חשוב לי פתאום להדליק נרות ולשיר שירים ביחד, והופתעתי כששמעתי את עצמי שואל מדי ערב "מי שר איתי 'מי ימלל' בשני קולות?". ערב ערב ניסיתי למשוך את כל המטיילים שאיתי לשיר בחלוקה לשתי קבוצות (לקח זמן להכניס אותם לזה, ולקח זמן לגרום לזה לעבוד, אבל האירוניה בשיאה הייתה כשהם עשו את הביצוע הכי טוב דווקא כשלא הייתי איתם – והם כמובן לא טרחו לצלם).
מסורות מבית אבא הן דברים שניקח איתנו לכל מקום, בכל חג ובכל הזדמנות. אבל האינטימיות שחג החנוכה יוצר היא משהו שאפשר לקחת איתך בכיס לכל מקום בכל זמן. קשה להביא לשולחן ראש השנה את הברכה של הריאה (מסורת ג'רבאית) כשכולם מסביבך יוצאי עדות אשכנז, או לשיר את "בצאת ישראל ממצרים" בגרסה איזוטרית שרק במשפחה שלך מכירים. אבל הרבה יותר קל לך להרגיש בבית כשרפרטואר השירים של החג כל כך גדול, וכל האנשים שמסביבך, קרובי משפחה או לא, מחפשים את החום, הקרבה והביטחון שהחנוכייה והאנשים שסביבם מספקים להם מפני הקור הנושך של החורף.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. ליאורה

    השתכנעתי. מעכשיו חנוכה הוא החג האהוב גם עליי (:
    תודה!

  2. אביה

    מזדהה, כתבת מהמם! אהבתי 🥰

כתיבת תגובה

מומלצים:

קשר חי וקיים

בשבעה באוקטובר עברנו אסון לאומי. עברנו אסון ישראלי. זה היה רגע גדול של זעזוע שעדיין מורגש אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אך הזעזוע הזה לא

קרא/י עוד »

אני לא סינדרלה

מי מאיתנו לא חלמה להיות סינדרלה. שיבוא יום אחד נסיך ויגלה מי אנחנו באמת, וייקח אותנו מהחיים האפורים שלנו, ילביש אותנו זהב, ויגאל אותנו מהצורך

קרא/י עוד »

חיבוק ממרחק הדורות

אני מפנה מבט גם אל הנשים והאמהות היהודיות שהתמודדו במהלך השנים עם תקופות של מלחמות, פוגרומים ושכול. מאז השבעה באוקטובר אני מרגישה אותן בתוכי, כאילו צמח לי שם איבר נוסף בבטן…
אני יודעת שהן שם, כמו בובת בבשוקה שנמצאת בתוכי – אמא בתוך אמא בתוך אמא בתוך אמא ואני שואבת מכך נחמה עמוקה.

קרא/י עוד »

בכנות, את מאמינה?

על האפשרות לחינוך למצוות במערכת החינוך כאשר אני חושבת על הנושא של חינוך למצוות אני מוצפת שאלות: איך מלמדים פרקטיקות דתיות? בבית? בכיתה? איך דואגים

קרא/י עוד »