אני לא סינדרלה

מי מאיתנו לא חלמה להיות סינדרלה. שיבוא יום אחד נסיך ויגלה מי אנחנו באמת, וייקח אותנו מהחיים האפורים שלנו, ילביש אותנו זהב, ויגאל אותנו מהצורך לטפל בעצמנו או בכל אחד אחר. בפרק ב' של מגילת אסתר, אסתר נבחרת מתוך כ-ל הנשים וכ-ל הבתולות להילקח למלך. אולי אפילו אסתר מאמינה שהנה, היא סינדרלה, והיא נחלצה מהגורל הקשה שלה, מהיתמות והגלות.

מהר מאוד אנחנו מבינים שהעושר ואושר עוד רחוקים. איום גדול רובץ מעל עמה של אסתר, ומרדכי מעיר אותה: וַיֹּ֥אמֶר מרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכּל־הַיְּהוּדִֽים׃

במילים אחרות, נס סינדרלה לא יקרה פה. הארמון לא יציל אותך מהגורל שלך וזה המשותף של כל היהודים (ואני רק חושבת כמה המשפט הזה מהדהד לי עכשיו, לשנאת היהודים שהתגלתה בעולם המערבי אחרי שכבר חשבנו שזה 80 שנה מאחורינו. ואולי אפילו אנחנו כישראלים חשבנו שנמלטנו מגורל והצלחנו לשנות אותו בעזרת המדינה).

כך ממשיך מרדכי:

כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃

אפשר לדמיין את מרדכי אומר את המשפטים האלו. ברגע של זעם הוא אומר לה "אם לא תדברי עכשיו – את ובית אביך תאבדו" ובא לצאת מהחדר. ואז בשקט, כמעט בחוץ, הוא מבין: אולי בגלל זה הגורל הביא אותך להיות בבית המלך.

כך מבין את זה האבן עזרא: "ומי יודע אם לעת כזאת. הטעם מי יודע שמא לא הגעת למלכות אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל."

אוי ואבוי. לא רק שהנסיך לא הציל את העלמה, עכשיו היא זו שצריכה להציל את דוד שלה ואת כל העם שלה. מה נפלו עליה כולם.

מה בעצם מדרבן את אסתר לצאת לדרך שכל כך מפחידה ומסוכנת? למה היא לא אמרה לא, כמו הגיבורה הראשונה של המגילה, ושתי?

בין השורות בדרישה של מרדכי מאסתר נמצאת ההיסטוריה המשפחתית. בעצם ככה מרדכי מעיר אותה מתרדמת סינדרלה שלה. היא אמנם יתומה, אבל מגיעה משושלת שלא משאירה אותה לבד. תולדות מרדכי, שהוא דוד של אסתר ולכן גם אלו תולדותיה, מוזכרים בתחילת פרק ב' "בן יאיר, בן קיש איש ימיני". בן קיש אחר שאנחנו מכירים, מוקדם הרבה יותר, הוא שאול, המלך הראשון של ממלכת ישראל. גם שאול, כמו קרובת משפחתו אסתר, מוצא את המלוכה בטעות. הוא הולך לחפש את אתונות אביו, ובדרך פוגש בו שמואל שממליך אותו למלך. שאול לא מבין למה הוא, ובשתיקה נמשח למלוכה. למרות ההתחלה ה"סינדרלית" של שאול שנראית מבטיחה, המלכות שלו מהר מאוד מתדרדרת והוא לא מצליח במלוכה. המדרש מקשר בין החטא הגדול של שאול, שהוא לא הרג את מלך עמלק, לבין הרגע של אסתר להביא את זרע עמלק, המן, לתליה.  

אבל אני דווקא מסתכלת על ההתחלה המשותפת של אסתר ושאול. אסתר לא התכוונה לעשות משהו עם מעמדה כמלכה, ואולי באמת לא הייתה חייבת. מה אכפת לה מבית אביה, אביה איננו וסבה, שאול, לא הצליח בזכות עצמו. אני מדמיינת אותה הולכת מצד לצד בחדר של הארמון, ואומרת לעצמה שבאמת היא לא חייבת, וסביר ממש גם שהיא תכשל, אבל מה כבר יקרה. בית אביה אבוד ממילא. אז מקסימום היא תצליח.

מה שיפה הוא, שהיא ידעה שאין לה את זה בגנים, זה לא יבוא לה טבעי. היא צריכה לקום ולעשות משהו גדול בשביל לשנות את הגורל. מהרגע הזה במגילה אסתר מדברת לא מעט. היא לוקחת את זכות הדיבור, ולא מחכה שהשרביט יוגש לה. תודה אסתר על האומץ שלך. לעת הזאת הגעת למלכות.

אני מתבוננת בנשים ובאנשים בעת הזאת שנפלה עליהם ההנהגה בלי שבחרו בה. משפחות חטופים, מורי בתי ספר מפונים, חיילים ומפקדים שמצאו את עצמם בשדה קרב כל כך קרוב לבית, ועוד כל כך הרבה. לצערנו רווח והצלה בדרך כלל לא באים ממקום אחר. תודה לכם.

ואהבת? שתף/י לרעך כמוך!

כתיבת תגובה